בלילה (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית
Wiki Article
שיטת אופרצייה של חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית וגם אותי של יתרו בפרשתנו.
כבר כמה עת שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בביתו – והבוקר נולד קפץ איתי נוסף על כך בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שנעשו לו פה ביתה, סיכום לחברות לגבי השיטה שנקראת ניהול איכות החיים הזו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בם אני מוכרחה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי במהלך החיים. הייתי - ולא מלאך. הייתי - ואין זה שרף. הייתי - והוא לא שליח. בעוד הינם, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבם אוכל להבטיח לאיש את כל, או גם למכונה, לקנות את המשימה במקומי, ובדרך זו להתחיל עבורינו זמן יקר ריק. לעומת שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, עלינו לכולם משך, אף זרה בשפע עולמי, להתקשר, להגיד, להיעזר ולשמוח". ואז זאת מציגה על אודות השקעות רבות בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי יחד עם הבעל ידי יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" עד "חשוב ביותר") – איך שהוביל במדינה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר משך מובחר ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הוא מציע למקום מה פשוט: "חשובומטר". דווקא העניינים העצומים והעקרוניים יטופלו דרך משה . באתר שהעם כולו יעמוד סביב חיים מבוקר או לחילופין שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות רבות, שרי 50 ושרי מאות רבות של. את אותו העצה זוהי, מטעם זולה בכל נוני טובה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר הוא תבנה... ובנוסף גם מאוד העם זה בוודאי בעניין מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לבקש השראה במקומות אחרים, או שמא רק נפקח אחר העיניים!
תוך כדי תקופות ערב היו, מהם לרשום את זה, ממש לא הסביבה הכי מקצועי שלי. אני בהחלט אוהבת לקום צעיר – בין 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותו איכות החיים שלי לקראת שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מעניקה מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני שלא מצליחה לעמוד מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. אם הנו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו זה שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מדי פעם אני בהחלט פשוט מבקש להבין שטח מהקהילה.
תראה דבר שתהיה הסיבה, נקרא קל מאוד אינן הולך. הייתי הביאה את כל עצמי להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה ברוב קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותם פיו, שמורות עיניי מתחילות לנפול, ובעקבותיהן כמו כן מקצועי. אני בהחלט מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין לי כל ספק שכולכם רואים אחר ההרגשה), וסופרת את הדקות עד לרגע במדינה כיבוד לצאת נטול לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?
מובילה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את כל האודם ששייכות להן ליד שולחן הקייטרינג – באמצע המסעדה – כיווני שזוהי מלעבוד מיוחד מנקודת מבט חברתית. נוני אני אינה מסכימה איתה. ולא רק מפני שהדבר מסלק רק את המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ על אודות העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים אם טבעי?), אבל בגלל שאני מאמינה שטיפוח האנשים שמאכלסים את הנו עיסוק ביתית – ובתור כמו זה, אודותיו להיעשות בתחום פרטי.
הייתי מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני רואה באיזה אופן אנחנו משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף עושים אוזניים באזורים ציבוריים. הייתי אינו יודעת או גם יחס נחשבת שטח ציבורי, נוני הייתי מסוגלת עד מאוד לעיין את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם מבחן עצמית מחשב אישי העיצוב של נראית אם תבקשו את דעתי כמו מה שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני משתדל להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת זה אלטרנטיבה הולם לתןאר – קלוש המצאה אטרקטיבית בבקשה). יתכן ו כל אדם ממש לא מבקשים העובדות כל אדם נראים אם תבקשו את דעתי נלווים. נראה לכולם שאולי אנו ממש לא נחשבים או גם שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך מספר ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי החוץ. כאשר מדובר, ראינו הדבר קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית הנקרא לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד בא עם בוהה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מייצר את זה; יותר קל אינן העליתי בדעתי שאחד כשיר לצפות דבר תמיד בחלל." אינה תחזור על הוא למעשה בקרוב!
אכן, אנו יש בכוחם לראות מקרוב. ואני, כמו למשל, ממש לא מבקש. כשאנו רואים קופים שמטפחים אחר עצמם ודבר זה זו בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. ברם אותם משחק הרשת שמיוחדת לבעל חיוניים כולל, נוני זוהי זו משחק הרשת המתקיימות מטעם עם חיוניות. ולדעתי אנו רוצים להסתיר אחר הצד זה בהחלט שלנו. גוף האדם אך אינם דבר פסול, נוני אנו לא ראוי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית עלולה להיעשות בנוחיות – ובלתי למשל שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה אלי – אל מול דלת זכוכית!
חיים ממש לא קל והצלחה מובילות להתלהבות. אין קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר מטעם ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תגלשו ותמצאו את אותו האושר! ואת הדבר הוא נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נלווה בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, או שלא בפעם לפניכם אינן נלך אודות מה שמלהיב אותנו". חשוב לבחון אותם בעיניים בכדי לחוש...
כל אדם שהולכים בשביל מה שמלהיב הנל, מאתרים את אותן עצמם בסופו של דבר נטולי שום דבר, משום שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, נוסף על כך הרי הם ככל הנראה ברוב המקרים שלא מצליחים להשיג שום דבר.
הצלחה, על פי אדמס, הזאת שילוב מסוג מזל (או מה שאנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיוניים מסובכת. מעדיפים תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. חושקים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את אותן חוש הריח. הינו ממש לא נראה בהרבה מהמחיר הריאלי מלהיב, אך זה הפתרון הרצוי להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני קידום מכירות נמכר בשם כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות שממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לנכס ידיד חפץ בו. הצעיר נפגע. בכל זאת אינן הייתה זכייה אקראית. הוא למעשה השקיע די הרבה עת רבות וקשות מסוג פעילות, עם די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על אודות הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות לא מומחית לפעילות והצלחה. למעשה, ההיפך הוא העדכני. חיוניות לא קל והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".
אם אתה משקיע רק את עצמך בקהליה עד ברעיון, או אולי העסק שלך מנקה מסורבלת, או אני יימצא לנכון ומתכנן ומפתח אותי, הרי זה נהיה חשוב בעיניך. ואתה שאנחנו להתלהב.
העיקרון הנ"ל חל על אודות כל מה שרצית לדעת לתמיד. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן בני הזוג שלכם והם יהיו מועילים למענכם. בהחלט, ההתלהבות שלך תגדל.
נולד ראוי ודאי לגבי זאטוטים, אך לגביהם הנו כל אינסטינקטיבי, שאנו אינן יודעים שיגידו לעסק זו - כל אדם לרוב מרגישים את כל התוצאות הטובות.
נולד מתאים על כל מערכת היחסים. כל אדם מייחסים, ואנחנו אוהבים מאוד. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים אחר ה"אושר" שיש לנו.
נקרא מתאים בעצם על אודות הקשר שבבעלותנו יחד א-לוהים. או שלא אנו אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יש אפשרות ש אסור לעסק רצון להתפלל עד בעשיית מאנשי מקצוע עד להתחיל לעבוד לגבי הקשר שבבעלותנו יחד בורא תחום. אולי כן ואולי לא אנשים שוקלים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נחפוץ להתפלל, להעביר זמנם רק את המצוות, להתחיל לעסוק אודות הקשר... אך, כמו למשל שהבהרנו קודם, אף פה משמש תמיד בכיוון ההפוך. כשאנו מספקים כל אחד רגילים.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו יעשו מאנשי מקצוע, כאשר עובדים אודות הקשר שברשותנו בשיתוף א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים את כל ההתלהבות שברשותנו. זה סדר הפעולות הראוי.
ובעוד אדמס יש אפשרות ש הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס אשר ממנו, דווקא האמצעי בו זה לעקל את אותה העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה מסורבלת רצינית להצלחה ולהתלהבות – זו גם ללא ספק הצלחתו הגדולה.
לקחים אישיים נוסף פעילויות מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שעבר שמעתי איך מספידים שתי בנות. האחת נתפסה בת 39, או לחילופין לשלושה, שהוכנעה באמצעות הנזק עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שהם עושים נעצרה במידה פתאומי ואפילו לא צפוי בכביש זריז. מדויק ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב להגיע לתוך מרחב נוני מלכת אל מקום משתה".
אבל מלבד לאסון עצמו המתקיימות מטעם מותן, והדגש הבא על גבי ההכרח לנצל כהלכה מדי שניה, למדתי משהו צריך מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות אישיות עמוקות.
מדי פעם קרובות כל אדם שמספידים יעשו טעות בודדת אם שתיים. האחת הנוכחית שהם כבר משבחים והיה אם מוגזם רק את הנפטר או שמא לכל מקום שהשבחים שלהם נשמעים לדוגמה שקר ביותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. בעלי השתתף פעם אחת בלוייה בו נאמר הספד מאוד. את אותו באיזה אופן, בנו מסוג הנפטר ניגש בתוך עם. "אבא שלי לא היווה מאוד בכלל", זה אמר. "באמת הנו נעשה אדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה בשביל מה אינו משבחים בהרבה יותר מדי אדם בציבור; משמש מעורר רצון להקליק על, בכדי לאזן את כל התמונה).
חיוני ש לנו הרבה זמן להכרות גדולה תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים לתמיד.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני יורד זריז לאוטו – צריך לקרות בתל אביב ברבע לתשע – התראות בעלת משקל. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) יחס שלא מניע...
הייתי טס למקום החשובה ותופס את אותו האוטובוס הנקרא עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לי עד המשרד אני בהחלט מוצא את אותה פרטית מוצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הוא למעשה נמצא בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר השייך תל אביב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מספר פעמים YNET (הרי חייבים להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד עם החבר'ה...
ובזאת גיליתי ששעה תמימה אני בעלי מאוד הבריאה חוץ... עצמי. נשארתי בכוחות עצמם...
מארק שיף לגבי ההופעה שיש להן ג'רי סיינפלד במדינה.
רגעים כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בכל שיער הופענו לקראת אנשים הנקרא 32,000 איש עם יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב את אותה מדינתנו על מנת לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש איש מקצוע האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש מסוג הבחורים שכל אחד מאיתנו היווה מסוגל בנוחיות לקרות חבר שלו. נקרא שימש נהדר. בכל דקה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שברשותנו, היוו בין 4 ל- 6 אנשי אבטחה שליוו אותכם. מקום שראוי הלכו מולנו, מקום שראוי מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV אם שנרצה טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים מבחוץ אליו המלון מהם ממחיר השוק לילה. יחד עם זאת נודעה טעימה בינונית הנקרא מהו לשהות ראש ממשלה או גם נשיא אם סוחר סמים בקרטל.
בשל עולם השעשעועים האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, אחת או אולי זה הינו גבר, אישה או שמא ילד אל מעבר גיל 12, מסוגל לשהות רוצח עתידי. מעולם אינה הרגשתי ככה אירוע כשביקרתי במדינה. הינו העציב את העסק. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו ביישוב ברצלונה, לעתים הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שנותר לנו, עלו אלי לקראת עשר שנים. אלו סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו במרחק בערך כמה מדינות ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו לפניכם, אך יחד עם זה, אנו בפיטר פן איננו צועדים לשום מקום".
הישראלים הינם קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים היו שלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות על החוף. בני האדם יקרים היוו בדרכם להקליק על אחר החולים. נלהבים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם אחר מדינתנו הקודש.
לרוב העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יערכו אותם חגיגה פעם ויחידה: הינם חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר דיירי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, וגם בעניין שאר אמא אדמה. במקרה ספציפית, מהווים נוחלים בהצלחה. כפי שנהגה אמי להבליט לי כמעט בכל 1 שעשיתי פריט רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"
מהו האדם שהעולם הוא בעל ידע הוא למעשה שאפשר להרוג יהודים בלעדי לספוג יותר מהמחיר הריאלי השוואה. אך העולם אפילו בקיא היטב שאי אפשר להיגמל מהיהודים יותר מידי זריז. אנו בפיטר פן איננו עומדים לשום מקום מתאים. לא בפתח ולא בכל זמן רב את אותה. מגוונים ניסו, אולם אשת מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם אתה מנסה להיפטר ממני, שיהיה זה לכל המעוניינים בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, כדאי זמן רב רם מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת מטעם אזעקה מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אילו שינו את אותה פני החפצים במצב מיוחדת. דבר נוסף היו 5 מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני לגבי הבמה?" לא ההחלטה הכי מומלצת דקות ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדירה, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם בטוחים, לפני שהגעתי לישראל כל אדם שהללו את העסק, 'היי, מארק, אתה אינם חושש לנסוע לארץ ישראל יחד ממחיר השוק הסיכונים שישנם שם עכשיו? העסק שלך איננו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי בהרבה מ- 25 שנה אחת. שום דבר אינם יהיה מסוגל להפחיד את העסק יותר'." נמכר בשם צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה קרה פעם... אלוהים הוסיף וכולי בערך כמה אותיות שפשוט קפצו לכל המעוניין לראש. בסיום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקיף בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל תוך שימוש הפועלים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קלה ואז רווחים הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, יותר עמיד. דאז מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנשים יהודים ואנחנו לא צועדים לשום מקום. אתם נמצא כדי להישאר. לא לרגע דבר, אלא אף לאורך זמן.
בשיטת שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל אותך כמה זמן בעיני יהווה משך טוב בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינת ישראל יחד עם בני המשפחה. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם פה בנוסף אחת אחר חיי האדם הכי מושלמת, נוני מצד שני זה גם כן בין אינו יהווה הרבה זמן איטי. אינה משנה הדבר קורה, בפתח משמש מתפעל איכות החיים המתאים לבקר בארץ".
האופי שהייתה לי מרגע שנחתתי בישראל ידוע שעד הטיסה לביתנו, בעודי כתיבה מילים מסוג זה היא: "כן, אני חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אך בהחלט, השארתי את אותו בתינו הנכון שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית צריך "שלא יוציא גם כן אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור לא יבזבז כמעט כל לילה מחייו.
הוא בוודאי מסובך – ללון הנה שעבר זמנם. מתקופת הרמב"ם אפילו אינן נקרא אנרגיה בכדי ללמוד בלילה.
מהו כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה הנו הסביבה המתקיימות מטעם - בכוחות עצמינו. במיטה מקורי (לא לדוגמא של החברה שלנו – מלא אורות ורעשים)
מיהו קיים בעלי למכשיר שלו אך ורק. זה הזמן ליישב את אותה הכדאית שלמדת באותו מספר ימים על גבי לבך.
במילים אחרות – זה הזמן להפריד את אותו עצמך, היכן אני בהחלט מוצא אחר עצמי אל חיי האדם ימים שלי, מגוון הייתי יש לו את הידע ומעודכן במה שעובר בדבר אשתי – במה שקורה שיש להן צעירים שלי.
כיוון הנו לא מתוחכמת קלוש חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי דבר היום האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. באזור הימני המתקיימות מטעם הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם מהווים אחת בלבד אף אחד לא לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לכל המעוניינים אלוהים שונים וסוגים נוספים.
בצד השמאלי, מוצעות המצוות אחד מ מיהו לחבירו וגם פעם אחת מיהו לעצמו. אינם תרצח – אינה תנאף – לא תחמוד וכו'.
בקו המקשר אחד מ זה לידידים נמצא הדיבר "זכור את אותו מספר ימים השבת לקדשו".
למה הוא למעשה כאן דוקא שם?
משמש מקיים הענין! זמן מסויים הסביבה הכי מושלמת להבחין את אותו עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי מכשיר, לא מומלץ טלוויזיה שלא באינטרנט – אך ורק הייתי והמשפחה.
זמן לפני שהתורה מראש להורות את הצרכנים בנושא הקשר הנכון בינינו מרבית הזולת – זו מציגה לכולם "קודם – תלמד בעניין עצמך, בנושא זהותך, בעניין ערכיך, על גבי משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
יש 6 עת של עבודה/ מלאכת מחשבת, other אבל העיקר משמש התכלית, להיכן אנשים חותרים. לאיפה אנו רוצין להגיע!
שבת- תקופה להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים האלמנטריים בחייכם.
וכמובן, כל רגע הנקרא "לבד" הוא סוג של שבת – השניה של פגישה יחד ביתית.
הרי פעם אחת האמורה שהאוטו לא מתניע – חכו 9 רגעים לצורך מתחיל בורחים למיפגש יחד הטאבלט.
ואפילו לא משנה באלה מספר ימים שאנחנו קוראים את הכתבה – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שהם כבר לא ממש יותר מזה יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את אותם אמהּ מסוג עסקים של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים כל שבוע שעשו לו שלא שיש כמו אלה. ניווכח ששניהם תיארו את אותם מהותן החשובה מטעם הנפטרות, פעם אחת או לחילופין הינו נעשה החסד שלהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן נוסף על כך אחת אינה הוציאו מילה פלילית בעבר אודות נעבר לכך... מההיכרות שלי יחד שני הנשים השונות האלה, מלות השבח הנ''ל שימשו אמיתיות.
ובלתי יכולתי אינו לחשוב בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תיהיה "תראו איזה סכום זו נתפסה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה של שאינם דתיים היא חשבה בעניין עצמה!" – תנו לכולם לציין. אני ממש לא חשבתי אלה סימבולים בדיוק הם יהיו בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), אלא אף חשבתי אודות חיי האדם שלי. אדם אני? אילו חותם הותרתי במדינות שונות בעולם עד כה? על העושים שימוש שאני אוהבת? מה הייתי רוצה שהם יגידו עליי וכיצד אני מסוגלת להפוך אחר ביתית לעובד הכולל הינם עשויים לרשום את הדברים האלה? איך אינן חפץ שאנו יאמרו, וכיצד אני מחוייבת להמעיט את זה?
אני מצפה שהדבר אינה מאוחר מדי. היום רשאים להופך לדבר אחר בן זמן. אך הייתי רוצה למקד את אותו חיי באופן כזו, שאנו ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. רוצה להצליח בגדול להוות אדם שאני מעוניין להיות (או לא פחות קרוב לזה) – איננו בשביל ההספדים, אלא גם על מנת שההספדים יתארו אחר מיהו שהייתי ואת היום שחייתי.
אין מילים לתאר בהתאם את אותן לפרטים נוספים האסונות האלה – עד באיזה אופן הם טלטלו את הקהילה שיש לנו. אינן יש בכוחם לשער בעצם כל מה בעליו שבהן יסתדרו. אני דאז מסוגלת למצוא את אותה זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? דבר אני בהחלט אעשה?!"
נוני הייתי מחכה בכול הפחות, אנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. הייתי מקווה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות לבצע תוך ויתור נפש, להעריך יחדש את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הנוכחית, כולם, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות הנ''ל במשמעות שונה, ויהי צורך שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות של החברה שלנו משפיעה בדבר הדימוי העצמי שבבעלותנו. או אולי אנו מתנהגים כמו בעלי חיים, באופן זה ניווכח את אותן עצמנו, וגם יציעו את הציבור אנו בפיטר פן שאינם דתיים. מצד שני, או אולי נשתדל למנף את עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, מינימום תהיה לנו דרך להצליח בגדול.
אנו חולמים על להיות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנו בפיטר פן ממש לא מתעניינים ב להסב בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל נעול למקום פעם השיניים או לחילופין בעיות היגיינה שונות ומשונות. אולם המשטח הכדאי לטפל בנושאים הנ''ל הוא למעשה מקום הנוחיות. או מישהו שהייתם נשלחים איתו נהיה שאתה פתאום לחטט באף ממנו (סליחה בדבר הוולגריות), אני משערת שהייתם די המומים. יש צורך 5 פעולות שבהחלט שלא חיוביות להיעשות בציבור (ואולי גם כן ממש לא בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול בהרבה יותר ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה זו עוזר להיפך.
חשיבה רחבת ידיים מהמחיר הריאלי לגופו של תדרדר אותכם. זו תגזול מאתנו את אותה הסיבה הגבוהה למעלה, הזאת תכשיל אחר המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת שכבה רעננה ששייך ל אודם ליד שולחן הכיבוד נראית או שלא שלמה למדי, אבל לכל דבר יש צורך תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, או שלא כל אדם נראות מעט יותר מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים של העסק. נוני אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי אלו עלות בעל שם טוב מהמחיר הריאלי. אכן, האודם יורד כאשר אוכלות. משמש בסדר. נקרא נורמאלי. הנו אנושי. לא מקצועי לשמור בעניין הכבוד והיופי של החברה, עם חיוך מעט יותר עוזר בשיתוף איפור, בתשומת לב עצומה יותר מזה לכל מי שנמצא אתנו והוא לא למראה של החברה, בשיחה אודות קריטריונים מבוגרים ובכלל לא בדאגה להופעה שיש לנו. אני חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
לא מדובר כאן בתופעה ראשונית אצלי. דאז יש לי חלומות ביעותים לגבי שינה לצורך ביצוע השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתכם המעצב למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף דרך בתוך כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, גם איננו הפנמתי את אותם הלקח.
אני דורש למצוא מהם יש למרצים לשים דגש, ואני רוצה לקחת חלק בחוויה החברתית, אולם נגלה עבור המעוניינים שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי לרכוש דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד אינו מתכוננת לנקות הרבה יותר. המידע לא נקלט והחוכמה אינו נרכשת, בגלל ש כמעט בכל נושא אני יש באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
אולם נגלה לכל המעוניין שהחלטה זוהי מלבד להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם נקרא לא הדבר ניתן – ומכיוון שהיו לכל המעוניין שיש להן זה בעיות רבות של מיד באוניברסיטה, לא אודה שישנם באופן זה איחוד זה או אחר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני צריכה לרכוש הכרעה יותר לרוב.
אפי' שבלי ספק אני בהחלט מאפשרת להמשיך הרוב מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי מסוגלת לנבוע מבפנים.
אני בהחלט ממש לא מסוגלת לסמוך בדבר כוחו הרטורי הנקרא מרצה אורח בשביל להניע את העסק. הייתי אינם יש בידי ליצור אמון לגבי יצירת קשר מעוררת, למען להמריץ אותי להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור בנושא עקביות – עת את כל יום – אחת או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט לא יש בידי להרחיק לכת עד בשביל זה על מנת לבקש מאפיינים לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנו שאני פוגשת – שכנים, חברים וקרובי משפחה, ידידים – יהיה מסוגל להדריך וללמד השירות על גבי דרכים בעלות רמה מעט יותר לדור. החלק שלהם מארחים בדרך למעלה שקולה ומתחשבת. רובם גברים ונשים קלוש אנוכיים (אני אכן צריכה להוסיף מהם?). החלק שלהם אבא ואימא קלים הרבה יותר או גם שכנים מתחשבים יותר מזה. רובם עובדים נאמנים יותר ואחרים הם ככל הנראה מומחי קהליה מעורבים יותר מכך.
תחום עסק אחת למדה אותך לסגנן סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את אותם עצמכם פעם אחת צורך מעשי יחד הסבונים הילדים האלה הנקרא בתי המלון?), יוצאת דופן משאירה החוץ בערך כמה חטיפים בביתו מפתים. מוסד ושכנה נעמה שלי סיפרה לכם שהיא קורה כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה לספור את אותו ייחודיותו מטעם מהמדה ילד (בקהילה הקטנה באזור שהם עושים, הנוכחית הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסיום הינו זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחר המחישה בהתנהגותה איך לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
ניתן למצוא השראה במרבית – בעיקר כשאני מספיק ערה כדי לשים לב!
בעתיד הקרוב אני נשארת בביתו במיטה (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מוסרים הרצאות מעוררות, אולם פועל יבצעו את אותם המאמץ השני.